אחרית הימים - ימות המשיח 

אחרית הימים - ימות המשיח

 אחת התפיסות המעוגנות במסורת ישראל, והנגזרת מן המקרא, מתייחסת לתקופת אחרית הימים. הביטוי אחרית הימים הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות, ונמצא גם בדתות אחרות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא אפוקליפסות שונות בתנ"ך וכן בספרים החיצונים, ולדוגמה: מלחמת גוג ומגוג המופיע בספר יחזקאל, חזון החיות המופיע בספר דניאל, חזון החיות המופיע בספר חנוך א' וספר חנוך ב' מן הספרים החיצוניים, חזון עזרא (המכונה גם "עזרא הרביעי"), ספר ברוך השני, וכן חיבורים וקטעי חיבורים שנמצאו בין מגילות מדבר יהודה. אחרית הימים היא סוף של עידן, סוף תקופה בתולדות ימי האנושות. כאמור, ניתן למצוא בתנ"ך נבואות שונות על אחרית הימים, לדוגמה: חזון הנביא ישעיהו, מלחמת גוג ומגוג, ביאת המשיח, ועוד. חזונות אלו מנבאים כי באחרית הימים, תהיה מלחמת גוג ומגוג (יחזקאל, לח-לט), מלחמה קשה מאוד, בה ינצל עם ישראל מאסון נורא, ובה יעמיד ה' את כל עמי העולם למשפט. בתקופה זו יתגלה מלך המשיח, תהיה תחיית המתים, וישרור שלום אמיתי בין אדם לחברו ובין אומות העולם. לפני בוא המשיח, יתגלה אליהו הנביא ויבשר על בואו: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג). ימות המשיח יהיו אלף שנים בהם ישבות העולם ממלחמות. אחרי כן יחזור העולם למצב של תהו ובהו. לימות המשיח קוראים גם ימות העולם הבא. ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי מהות הדברים בעולם הבא: לשיטת הרמב"ם וסיעתו "אין בין עולם הזה לעולם הבא, אלא שעבוד מלכויות" (על פי מסכת ברכות לד,ע"ב), וכפי דבריו: "אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל" (רמב"ם, יד החזקה, הלכות תשובה, פרק ט; הנ"ל, שם, הלכות מלכים, פרק יב). על פי דברי הרמב"ם, ימות המשיח יתאפיינו בשלום עם עמי העולם, המלכות תחזור לישראל, אבל חוקי הטבע לא ישתנו, ועולם כמנהגו נוהג. כנגד זאת, לשיטת הרמב"ן וסיעתו, ימות המשיח יתאפיינו בניסים שמעל לחוקי הטבע, ואומנם, יהיו הגוף והנשמה, אך לאחר זיכוך רב של הגוף. קיימת גם מחלוקת בין חכמי ישראל לגבי סדר המאורעות, מה קודם למה? תחיית המתים לפני מלחמת גוג ומגוג, או להיפך. ישנם פוסקים רבים (הרמב"ם, ר' יוסף קארו, ועוד רבים) שלא מחייבים שתחיית המשיח תבוא דווקא לאחר מלחמת גוג ומגוג. הרמב"ם מציין כי לא ידוע סדר השתלשלות העניינים, ואין חשיבות לידיעה זאת. "ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים. ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הוויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין. אמרו חכמים: 'תפח רוחם של מחשבי הקצים', אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו" (רמב"ם, יד החזקה, הלכות מלכים, פרק יב, הלכה ב) על ימות המשיח ניתן לקרוא בהרחבה בספרות חז"ל (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרקים יא, יב; הנ"ל, שם, הלכות תשובה, פרקים ח, ט; הנ"ל, מאמר תחית המתים; הנ"ל, איגרת תימן; מאמר שער הגמול לרמב"ן; ספר דרך ה' לרמח"ל.

המאורעות באחרית הימים

 הרמב"ם דוחה מכל מקום ומקום את שינוי מעשה בראשית בימות המשיח בהשתמשו בכלל שנאמר בתלמוד: 'עולם כמנהגו נוהג' (מסכת עבודה זרה נד, ע"ב), ולפי זה חוקי הטבע בעולם ימשיכו להתנהג כרגיל. "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג" (רמב"ם, מלכות מלכים, פרק יב). הנביאים ישעיה וירמיה, שהרבו לעסוק בנבואות אחרית הימים, אומרים דברים אחרים. על פי נבואתם, ישתנה בעתיד טבע הבריות ללא הכר, ולדוגמה נבואת ישעיה: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). על דברים אלו אומר הרמב"ם: "משל וחידה" (רמב"ם, מלכות מלכים, פרק יב). ובהמשך, כפי שהבאתי, הוא מוסיף: "לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו" (שם).

ביאת אליהו הנביא לפני התגלות המשיח

 את בוא המשיח יבשר אליהו הנביא שיופיע באחרית הימים, ויבשר על הגאולה הקרובה. הנביא מלאכי אומר: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג). עפ"י רוב דברי הפרשנים, ובהסתמך על דברי הגמרא במסכת עירובין (מג, ע"ב), הכוונה היא 24 שעות ממש בין ביאת אליהו שיודיע לעם על ביאת המשיח, לבין ביאת המשיח בפועל. לעומת זאת בפסיקתא רבתי (פרשה לה) נכתב כי אליהו הנביא יתגלה שלושה ימים לפני התגלות המשיח: "'רני ושמחי', אימתי מתקיים הדבר הזה? בשעה שהקדוש ברוך הוא גואל את ישראל. קודם שלושה ימים שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ארץ ישראל, עד מתי אתם עומדים בחורב צייה ושממה, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואחר כך אומר להם: בא שלום לעולם, שנאמר: 'הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום' (נחום ב' א'). כיון ששמעו רשעים הם שמחים כולם ואומרים זה לזה: בא שלום לנו. ביום השני בא ועומד על הרי ישראל ואומר: טובה באתה (באה) לעולם, שנאמר: 'מבשר טוב' (ישעיה נב, ז). ביום השלישי בא ואומר: 'באתה ישועה לעולם,' שנאמר: 'משמיע ישועה' (ישעיה נב, ז), וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך לכך אומר לציון: 'מלך אלהיך' (שם), ללמדך לציון ולבניה בא ישועה ולא לרשעים. באותה השעה מראה הקב"ה את כבודו ומלכותו לכל באי עולם וגואל את ישראל ונגלה בראשם שנאמר: 'עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבורו [שער] ויצאו בו ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם'" (מיכה ב, יג). לעומת אלה, התלמוד הירושלמי, והרמב"ם', ו'סדר עולם' כותבים כי קודם יגיע המשיח ורק לאחר מכן יגיע אליהו הנביא. תוספות יום טוב כותב כי אליהו הנביא יבוא לבשר את הגאולה ואת ביאת המשיח רק יום אחד לפני בוא המשיח (תוספות יום טוב על מסכת עדיות, פרק ח, משנה ז). בתוספות למסכת עירובין כתוב כי אלינו הנביא והמשיח יגיעו יחד (תוספות למסכת עירובין מג" ע"ב). דעה דומה מופיע במזמורי מוצאי שבת.

יום הדין

 על יום הדין הרבה לדבר הנביא צפניה. שלושת הפרקים שבספר מלאים בנבואות אפוקליפטיות, חלקם על אחרית הימים. תיאורו לגבי אחרית הימים ניתן כך בפרק א (כתיב מלא):

יד) קרוב יום ה' הגדול, קרוב ומהר מאד קול יום ה', מר צורח שם גבור:

טו) יום עברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל:

טז) יום שופר ותרועה על הערים הבצורות ועל הפינות הגבהות:

יז) והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים, כי לה' חטאו, ושופך דמם כעפר ולחמם כגללים:

יח) גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת ה', ובאש קנאתו תאכל כל הארץ, כי כלה אך נבהלה יעשה את כל ישבי הארץ:

 (צפניה א, יד-יח)

הנה כי כן, לפי הנביא צפניה, יהיה יום הדין יום של אפילה חושך וערפל, יום בו יתקעו בשופר על הערים הבצורות. על פי הכתוב, דמם של שונאי ישראל יישפך כמו עפר, ולוחמיהם יפלו כגללים על פני האדמה.

בפרקים ב, ג בספר צפניה כותב הנביא, כי יום הדין יהיה בכל העולם, וכל אומות העולם יראו ויחושו אותו. זו גם זו, אומות העולם ידעו כי מאת ה' באה כל זאת, למען ידעו ויכירו באל אלוקי ישראל. דעה דומה מובעת על ידי נביאים שונים. חז"ל שנשאלו על ענייני יום הדין, מחזיקים גם הם בדעה דומה.

אחרית הימים על פי הקבלה

 ספרות הקבלה מתייחסת אף היא לאחרית הימים, ימות המשיח ותחיית המתים. קיימות דעות שונות על הפרטים. לא ארחיב במסגרת מאמר זה על רוחב הדעות המופיע בספרות הקבלה על ימות המשיח, ואסתפק בשני מאמרים שאביא מספר הזוהר, עם תרגום לעברית, הדנים על תקופת אחרית הימים בראי הקבלה.

אחרית הימים (זוהר חלק א דף קיט/א)

 "רבי שמעון פתח ואמר: 'וזכרתי את בריתי יעקב', מלא בו', אמאי?... אבל האי קרא, גלותא דישראל אתמר... ההוא זמנא דיתפקדון (בית יעקב) יתפקדון ברזא דוא"ו, ואיהו באלף שתיתאה, ופקידה ברזא דוא"ו, שית רגעי ופלג עידן ובזמנא דשתין שנין לעבורא דדשא באלף שתיתאה, יקים אלה שמיא פקידו לברתיה דיעקב, ומההוא זמנא עד דיהא לה זכירה שית שנין ופלגא ומההוא זמנא שית שנין אחרנין, ואינון שבעין (ותלת) ותרין ופלגא, בשיתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל. וחד כוכבא דבסטר מזרח יבלע שבע ככביא מסטר צפון, ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא שיתין יומין, וקרבין יתערון בעלמא לסטר צפון, ותרין מלכין יפלון באינון קרבין, ויזדווגון כלהון עממיא על ברתיה דיעקב, לאדחייא לה (לון) מעלמא, ועל ההוא זמנא כתיב, (והיתה) (ירמיה ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכדין יסתיימון נפשין מגופא, ובעיין לאתחדשא, וסימניך (כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, וכתיב) (בראשית מו כו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש, בשבעין ותלת, כל מלכי עלמא יתכנשון לגו קרתא רבתא דרומי, וקב"ה יתער עלייהו אשא וברדא ואבני אלגביש ויתאבדון מעלמא, בר אינון מלכין דלא ימטון לתמן, ויהדרון לאגחא קרבין אחרנין, ומההוא זמנא מלכא משיחא יתער בכל עלמא, ויתכנשון עמיה כמה עמין וכמה חיילין מכל סייפי עלמא, וכל בני ישראל יתכנשון בכל אינון אתרי, עד דאשתלימו אינון שנין למאה, כדין וא"ו יתחבר בה"א, וכדין (ישעיה סו כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליהו"ה וגו'. ובני ישמעאל (ישראל) זמינין בההוא זמנא לאתערא (עליהון) עם כל עמין דעלמא למיתי על ירושלם, דכתיב (זכריה יד ב) ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו', וכתיב (תהלים ב ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהו"ה ועל משיחו, וכתיב יושב בשמים ישחק יהו"ה ילעג למו, לבתר וא"ו זעירא יתער לאתחברא, ולחדשא נשמתין דהוו עתיקין, בגין לחדתא עלמא, כמה דכתיב (שם קד לא) ישמח יהו"ה במעשיו, וכתיב יהי כבוד יהו"ה לעולם, לאתחברא כדקא יאות, ישמח יהו"ה במעשיו, לנחתא לון לעלמא, ולמהוי כלהון בריין חדתין, לחברא עלמין כלהו כחד, זכאין אינון כל אינון דישתארון בעלמא בסייפי אלף שתיתאה, למיעל בשבתא, דהא כדין איהו יומא חד לקב"ה בלחודוי לאזדווגא כדקא יאות, ולמלקט נשמתין חדתין, למהוי בעלמא עם אינון דאשתארו בקדמיתא, דכתיב (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם".

תרגום הדברים

 רבי שמעון פתח ואמר: 'וזכרתי את בריתי יעקוב' (ויקרא כו, מב), (השם יעקוב) מלא (באות) ו', למה?.... אבל מקרא זה נאמר על גלות ישראל... בזמן שעם ישראל יפקדו (יגאלו), יהיו נפקדים בסוד (אות) ו' שהוא באלף השישי [ועל כן כתוב השם יעקוב עם אות ו' שהיא האות השישית, כדי לרמוז על גאולת ישראל שתהה באלף השישי]. והגאולה (תהה) בסוד הו' (שמשמעותו) ששה רגעים. ובזמן (שיעברו) שישים שנים לבריח הדלת (לאלף השישי), יקים אלוקי השמים פקידה (גאולה) לבת יעקב (לכנסת ישראל). ומן הזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה (עד הגאולה האחרונה) ימשך זמן של שש שנים ומחצה, ומן הזמן ההוא ימשכו עוד שש שנים נוספות, ובסך הכול שבעים ושתים שנים וחצי. בשישים ושש שנים (לאלף השישי), יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, וכאשר (יראה) כוכב בצד מזרח, שבולע שבעה כוכבים שנמצאים בצד צפון, ושלהבת אש שחורה תהה תלויה בשמים ששים יום, ומלחמות יתעוררו בעולם מצד צפון (הארץ), וכאשר שני מלכים (מושלים) יפלו במלחמות אלו, ויתחברו כל העמים על בת יעקב (עם ישראל) כדי לדחותה (להשמידה) מן העולם, על זמן זה כתוב: "ועת צרה היא ליעקב וממה יושע" (ירמיה ל, ז). הנה אז יכלו כל הנפשות מן הגוף (אז יסתיימו כל גלגולי הנשמות), וצריכים ( הנשמות) לחזור (לעולם) ולהתחדש, וסימנך (והסימן - הרמז לדבר זה נמצא בפסוק): "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה... כל נפש שישים ושש" (בראשית מו, כו). בשבעים ושלוש שנים (לאלף השישי, כלומר שש שנים לאחר התגלות המשיח), יתאספו כל מלכי (שליטי העולם) לעיר הגדולה רומא (מלחמת איסלם בנצרות), והקדוש ברוך הוא יביא עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו (כולם) מן העולם. ורק אותם מלכים שלא באו לרומא, ישארו בעולם, והם יעשו אחר כך מלחמות אחרות, ובזמן ההוא תהה המודעות להופעת המשיח בכל העולם, ויבואו אליו כמה עמים וצבאות מכל העולם, וכל עם ישראל יתאספו מן הגלות (לארץ ישראל). עד שיושלמו השנים, והגיעו לשנת המאה (לאלף השישי), אז יתחבר אות ו' באות ה', ואז יתקיים הפסוק: "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'" (ישעיה סו, כ), ועתידים בני ישמעאל (אויבי ישראל מארצות ערב) בזמן ההוא להתעורר ולקום יחד עם כל עמי העולם (שלא באו למלחמה על רומא - על הנצרות), ויבואו למלחמה על ירושלים, שהרי כתוב: "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה יד, ב), וכתוב (על הזמן ההוא): "יושב בשמים ישחק אדוני ילעג למו" (תהילים ב, ד). לאחר מכן תתעורר (אות) ו' הקטנה כדי להתחבר עם (אות) ה' ולחדש (להחזיר לעולם) את הנשמות הישנות, כדי לחדש את העולם, כמו שכתוב: "ישמח ה' במעשיו" (תהילים קד, לא), וכתוב: "יהי כבוד ה' לעולם" (שם), כדי שתתחבר ה' עם ו' כראוי. (וכוונת הפסוק) "ישמח ה' במעשיו" פירושו להוריד את הנשמות החדשות לעולם כדי שיהיו כולם בריות חדשות, ויתחברו כל העולמות ביחד. אשרי כל אלו שישארו בעולם בסוף האלף השישי לכניסת השבת (באלף השביעי), כי אז הוא יום אחד ומיוחד לה' לבדו (אלף שביעי כנגד יום שבת) כדי להתזדווג כראוי עם אות ה' (השכינה הקדושה) כראוי, וללקוט את הנשמות הישנות (שנתחדשו עתה), שהרי כתוב: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים" (ישעיה ד, ג).

אחרית הימים (זוהר חלק ב דף ז/ב)

 "לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל, וכל עמין ומלכיהון יתייעטון כחדא עלייהו, ומתערי כמה גזירין בישין, כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו, וייתון עקתא על עקתא, בתרייתא משכחן קמייתא, כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין, וכל עמין דעלמא חמאן ליה. בההוא זמנא יתער מלכא משיחא לנפקא מגו גנתא דעדן, מההוא אתר דאתקרי קן צפור, ויתער בארעא דגליל, וההוא יומא דיפוק לתמן יתרגז כל עלמא, וכל בני עלמא מתחבאין גו מערתי וטנרי, דלא יחשבון לאשתזבא, ועל ההוא זמנא כתיב, (ישעיה ב יט) ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד יהו"ה ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ, מפני פחד יהו"ה, דא ההוא רגיזו דכל עלמא, ומהדר גאונו דא משיח, בקומו לערוץ הארץ, כד יקום ויתגלי בארעא דגליל, בגין דאיהו הוא אתר קדמאה דאתחרבא בארעא קדישא, ובגין כך יתגלי תמן קדמאה לכל אתר, ומתמן יתער קרבין לכל עלמא. לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא, לעיניהון דכל עלמא, ומשיח יתגלי, יקום מסטר מזרח חד כוכבא מלהטא בכל גוונין, ושבעה כוכבין אחרנין דסחרן לההוא כוכבא, ויגיחון ביה קרבא בכל סטרין, תלת זמנין ביומא, עד שבעין יומין, וכל בני עלמא חמאן. וההוא כוכבא יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא מלהטין מנצצין לכל עבר, ובטש בהו, עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא, וביומא אפיק לון, ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא, וכן בכל יומא עד שבעין יומין, לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא כוכבא, ויתגניז משיח עד תריסר ירחין, ויתהדר ההוא עמודא דאשא כמלקדמין, וביה יתגניז משיח, וההוא עמודא לא יתחזי. לבתר תריסר ירחין יסלקון ליה למשיח בההוא עמודא לגו רקיעא, ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא, וכד נחית, יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין לעיניהון דכל עלמא, ויתגלי לבתר משיח, ויתכנשון לגביה עמין סגיאין, ויתער קרבין בכל עלמא, ובההוא זמנא יתער קב"ה גבורתיה לכל עמין דעלמא, ומלכא משיחא יתידע בכל עלמא. וכל מלכין דעלמא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה, וכמה (עמין) מפריצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו, וייתון עמהון לאגחא קרבא על מלכא משיחא, כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין, וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשוכא, ועל דא כתיב (ישעיה ס ב) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים".

תרגום הדברים

 אחר שהצרות הללו (באחרית הימים) מתעוררות על ישראל, וכל העמים ושליטיהם יתייעצו יחד (להרע) על עם ישראל, ומעוררים כמה גזרות רעות, וכולם בעצה אחת באים על עם ישראל, ויבואו צרות על צרות, אז יראה עמוד אש ממעלה (מן השמים) למטה (במשך) ארבעים יום, וכל עמי העולם יראו אותו. בזמן ההוא, יתעורר מלך המשיח לצאת מגן עדן, ממקום שנקרא "קן ציפור", ויתגלה (המשיח) באזור הגליל. וביום ההוא, (שהמשיח) יצא לשם, ירעש כל העולם, וכל בני האדם שבעולם יתחבאו בתוך מערות וסלעים (מחילות ומנהרות החפורות בהרים), ולא יאמינו שינצלו. ועל הזמן ההוא כתוב: "ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ" (ישעיה ב, יט). 'מפני פחד ה'' (ומפרש רבי שמעון בר יוחאי את כוונת הדברים): 'מפני פחד ה'' - הכוונה לכעס לבלבול ולזעם שישררו אז בעולם. 'ומהדר גאונו' - זהו המשיח. 'בקומו לערוץ הארץ' - הכוונה למצב בו מופיע מלך המשיח ויתגלה בארץ הגליל, (ומדוע דווקא יתגלה בגליל?) משום שזה המקום הראשון שנחרב בארץ הקודש (על ידי ממלכת אשור, שכבשה את הארץ מצפון, והחריבה את בית המקדש הראשון). ומשום כך יתגלה שם בתחילה (ואחר כך יתגלה) בכול מקום. ומשם (מן הגליל), יעורר מלחמות על כול העולם. לאחר ארבעים יום שהעמוד (האש) יהיה מן הארץ לשמים לעני כול העולם, והמשיח יתגלה, (אז) יקום מצד מזרח כוכב אחד שלוהט ומפיץ את כול הצבעים, ו(יראו) שבעה כוכבים אחרים שמסתובבים מסביב לכוכב ההוא, ויעשו איתו מלחמה בכול הצדדים שלוש פעמים ביום, במשך שבעים יום, וכול אוכלוסיית העולם רואים זאת. ואותו כוכב ילחם בהם בלפידי אש שלוהטים ומתנוצצים מכול צדדיהם, והכוכב מכה בהם ובולע אותם בכול ערב וערב, וביום מוציא אותם (מקרבו), והם עושים מלחמה לעיני כול העולם. וכך במשך כול יום ויום, עד שבעים יום. לאחר שבעים יום, יגנז (יעלם) הכוכב ההוא, ויעלם מלך המשיח במשך שנים עשר חודשים, ואז יחזור עמוד האש כמו לפני כן, ובו יכנס ויעלם המשיח, ועמוד האש לא יראה. לאחר שנים עשר חודשים, יעלו את המשיח בתוך עמוד האש ההוא אל הרקיע, ושם יקבל את מינויו ואת כתר המלכות. וכשירד לארץ, יראה שוב פעם אותו עמוד האש, כמו שנראה לפני כן, לעיני כול העולם. ואחר כך יתגלה מלך המשיח, ויתקבצו אליו עמים רבים, והמשיח יעשה מלחמות בכול העולם, ובזמן ההוא תראה גבורתו של הקדוש ברוך בכול העולם, ומלך המשיח יהיה נודע ומוכר ומקובל בכול העולם, וכל שליטי העולם יתעוררו ויחברו יחד להילחם כנגדו (בשל רצונו לשנות סדרי עולם). וכמה מראשי וחשובי היהודים יעזבו את המדינה, ויערקו אל הגויים, ויחברו ויבואו אתם ביחד כדי להילחם במשיח. אז יחשך העולם במשך חמישה עשר יום, ורבים מעם ישראל ימותו בחושך הזה, ועל זה כתוב: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים" (ישעיה ס,ב).